פסק-דין בתיק ת"ק 11922-03-12

במסגרת התובענה שבפניי מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובע 1, שעה שהיה מעורב בתאונת דרכים ונפגע על ידי רכב הנתבעת 1.

במועד הרלוונטי, נהגה התובעת 2 (להלן: התובעת) ברכב התובע 1 (להלן: הרכב הנפגע), ואילו ברכב הנתבעת 1 (להלן: הרכב הפוגע) נהג בעלה, הנתבע 2 (להלן: הנתבע).

התובעת טענה כי נסעה מאחורי הרכב הפוגע וכאשר זיהתה כי הרכב מטלטל מצד אל צד ומשנה את מהירות נסיעתו לעיתים תכופות, באופן חשוד, החליטה לעצור את נסיעתה ולשמור על מרחק מהרכב שלפניה בתקווה שזה יתקדם הלאה וניתן יהיה לנסוע בביטחה.

לשיטתה, בשלב זה הבחינה לפתע כי ברכב הפוגע נדלקו אורות נסיעה לאחור, והרכב החל לפתע נוסע לכיוונה במהירות, עד אשר פגע ברכבה בחלקו הקדמי.

מטעם התובעים העידו הן התובעת והן מר אביאל קקון, מי שהיה במועד הרלוונטי נוסע ברכב הנפגע.

התובעת והעד מסרו גירסה אשר נמצאה על ידי ביהמ"ש מהימנה וראויה לאמון. מלבד סתירה קלה בנוגע לשאלה האם היו מכוניות נוספות מאחור, אשר לא מצאתי כי יש בה כדי להעיב על מידת האמון שיש ליתן בעדותם, חזרו השניים על גירסה אחת עקבית ואחידה, ולא מצאתי סיבה שלא להאמין לה.

בנוסף, התרשמתי מתיאוריהם כי התובעת נסעה כדין ובזהירות מוגברת, וכי עשתה כמיטב יכולתה כדי למנוע את התאונה.

הנתבע נחקר אף הוא בנוגע לנסיבות התאונה, ומסר גירסה שונה, ולפיה, במועד הרלוונטי נסע ברכבו במהירות המותרת בקטע הכביש הרלוונטי, כאשר לפתע הבחין בהפרעה כלשהי על הכביש, ככל הנראה עגלה כלשהי אשר נותרה מונחת על הכביש, ואז בלם באופן מיידי. לשיטתו, הבחין בהפרעה כאשר היה רכבו במרחק של כ - 10 מטרים מהמפגע שבכביש, והואיל ונסע במהירות איטית במיוחד עצר באופן מיידי.

לדבריו, המפגע האמור היה ממוקם במרחק של כמטר עד מטר וחצי מקצה הנתיב הימני בו נסע, ומפאת העובדה שהשעה היתה שעת ערב ביום הרביעי לחג, ביקש לעקוף את המפגע ולהזדרז לדרכו ולכן נאלץ, כך לשיטתו, לנסוע מעט לאחור כדי שיוכל לעקוף את העגלה שעל הכביש.

לדבריו, כבר כאשר עצר את רכבו, הפעיל מיד ארבעת המאותתים ברכב ואף הוציא את ידו אל מחוץ לחלון כדי לסמן לבאים מאחוריו כי נאלץ לעצור בשל המפגע, ולשיטתו, התאונה אירעה לאחר שנסע לאחור כמטר או שניים, שילב את ההילוך להילוך נסיעה בחזרה קדימה, ואז לפתע פגע בו הרכב הנפגע אשר הנהגת בו (התובעת) נסעה במהירות מופרזת ולא הספיקה לעצור את רכבה.

הנתבע הותיר רושם בלתי מהימן על ביהמ"ש באופן מסירת עדותו, ולמעשה נדמה היה כי עדותו מבולבלת, בלתי עקבית ואף איננה מתיישבת עם השכל הישר.

בנוסף, התרשמתי, כי הנתבע נהג בחיפזון, בחוסר זהירות וללא שיקול דעת בנוסעו לאחור, וכפי שהבהיר בעצמו עשה כן על מנת שלא להמתין מספר שניות עד שהעגלה תוסר מהכביש על ידי מי שהוא זיהה כבעלת העגלה, אשר היתה בדרכה בחזרה אל העגלה כדי להזיזה מן הדרך.

גם הסבריו של הנתבע בנוגע לסיבה בגינה מצא לנכון לנסוע לאחור בנסיבות המתוארות, אינם מתיישבים עם השכל הישר. אם אמנם היה הרכב הפוגע מצוי במרחק של כ - 8 מטרים ממיקום המפגע, והמפגע עצמו ממוקם היה במרחק של כ - מטר עד מטר וחצי מקצה הנתיב הימני, לא ברור מדוע היה הנתבע צריך לנסוע לאחור כדי לעקוף את המפגע משמאל, שעה שלשיטתו מדובר בכביש שרוחבו (לא כולל  מפרצי החניה בשני צידי הכביש) כ - 6 מטרים (ראה עדותו בעמ' 7 לפרו' ש' 8 ו - 12), ולכאורה יכול היה בפשטות להסיט את רכבו לשמאל, ולעקוף את המפגע ללא כל קושי, וללא צורך בנסיעה לאחור.

הנה כי כן, נדמה כי אין להסתמך על עדותו של הנתבע בנוגע לנסיבות התאונה, וכי יש לקבל את גירסת התובעים בשלמותה.

בהתאמה אני קובעת, כי התאונה אירעה בשל העובדה שהנתבע הפר את הוראות תקנות התעבורה ובנוסף נהג בחוסר זהירות וברשלנות, וכי יש לחייבו בנזקים אשר נגרמו לתובעים בשל כך.

הנתבעת 1 עשתה דין לעצמה כאשר בחרה שלא להתייצב לדיון ולא הציגה כל מסמך לתמיכה בטענה כי נעדרה מן הדיון בשל מחלה, ועל כן יש מקום ליתן פסק דין כנגדה בהעדר התייצבות. לכך יש להוסיף, כי הנתבעת 1 היא בעלת הרכב הפוגע, שבאמצעותו נגרם נזק לרכב הנפגע, ואם יש ממש בטענות התובעים, להם אני מוצאת לנכון להאמין, כי הנתבע 2 נהג ברכב תחת השפעת אלכוהול, הרי שלמעשה יש לראות במחדלה של הנתבעת 1 בכך שאפשרה (במעשה או במחדל) לנתבע 2 לעשות שימוש ברכב במצבו, משום אחריות לתאונה.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את מלוא נזקיהם הממשיים בסך של 12,987 ש"ח. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 7/3/12 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, בהוצאות בגין ההליכים כאן, לרבות בקשר עם פסה"ד שבוטל, בסך כולל של 1,500 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

הערבון בסך של 3,500 ש"ח המופקד בתיק, יועבר אל התובעים כתשלום על חשבון החיוב נשוא תיק זה, ועל התובעים להמציא פס"ד זה לתיק ההוצאה לפועל, אשר נפתח על ידם לביצוע פסק הדין הקודם אשר ניתן כאן, לצורך התאמת החוב שם בהתאם לאמור כאן, לרבות להפחתת הסכום המופקד כאן.